קיבוץ ניר עוז ואח' נ' אלבר שרותי מימונית בע"מ ואח'

פסק דין

תאונה אשר התרחשה בכביש הראשי בכניסה לאופקים. רכבו של התובע נהוג בידי עד התביעה 1, חנה בצד הכביש הימני , הנהג נכנס לגרסתו לרכב, ובקש לסגור את הדלת , אלא שבאותו זמן בדיוק נסע רכב הנתבע נהוג בידיו מאחור באותו כיוון של חזית רכב התובע, ובזמן שעמד לחלוף משמאלו של הרכב של התובעת, נוצר מגע בין הפינה הקדמית ימנית ברכב הנתבע עם דלת שמאל ברכב התובע.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בטענה כי האחריות עליו בכך שפגע בדלת רכב התובע שעה שזה חנה , הדלת הייתה פתוחה והנהג אך בקש לסגור אותה .

הנתבע התגונן נגד התביעה בכך שהדלת של רכב התובע נפתחה לכיוון הכביש שעה שעמד לחלוף ליד הרכב ף וכך נגרמה התאונה וטוען כי האחריות לתאונה נופלת על שכמו של עד התביעה , ועל כך אף הוגשה תביעה נגדית ע"י הנתבע כנגד התובע .

שמעתי את שני הנהגים, ובחנתי את טענותיהם לאור נסיבות התאונה, מקום התאונה , רוחב הכביש במקום, והפעולות שנטען כי כל נהג מהמעורבים נקט סמוך ,בזמן ולאחר התאונה .

תקנה 80 לתקנות התעבורה קובעת

 80. פתיחת דלת וסגירתה

(א)   לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך. (ב)   לא יפתח אדם את דלתו של רכב ולא יניח הנוהג בו לפתוח את דלתו, כל עוד הרכב נע.  

למקרא התקנה ניתן להבחין בבירור כי התקנה אינה מבחינה בין פתיחת הדלת של הרכב כשהנהג בפנים הרכב , או בזמן סגירתה כאשר הנהג נכנס לרכב ומבקש לסגור את הדלת. האיסור על יצירת מצב בו דלת של רכב פתוחה לכיוון הכביש בו מתנהלת תנועה . והגיון התקנה ברור , שלא יווצר מכשול בו נוהג ברכב החולף משמאל לרכב החונה אשר דלתו פתוחה .

יתכן וכי היות הדלת פתוחה בטרם הגיע הרכב הנוסע ופוגע בה יכולה להישקל כסיבה לייחוס רשלנות תורמת לנהג הנוסע, שמא ראה או היה עליו לראות את הדלת פתוחה ולהיזהר בה . אך אין כל מקום לטענה כי במצב בו הדלת היתה פתוחה והנהג עלה כבר לרכב ובקש לסגור אותה, שהדבר מסיר מעל הנהג את האחריות למפגע שנוצר בנתיב הנסיעה האמורה להיות חופשית מצד שמאל של הרכב.

מנגד, חלה על הנוהג ברכב בכביש חובה כללית, לנהוג בזהירות תוך התחשבות בכל הגורמים הפועלים בכביש, בין אם מדובר ברכבים נוסעים או חונים . הזכות לנסוע בכביש מוגבלת ע"י זכותם של אחרים להשתמש בו , ונוהג ברכב אינו רשאי להסתמך אך ורק על זכותו לנסוע בכביש, ולהתעלם מכל הגורמים הנוספים העלולים לסכן את הנסיעה , כולל נהגים רשלניים אחרים .

רשלנות של נהג אחד שגרמה לתאונה , איננה משחררת את הנהג האחר, מן האחריות והחובה לנהוג בזהירות, "לקרוא את הכביש " ולצפות לסיכונים טבעיים היכולים או עלולים להופיע בו .

הנתבע , התובע שכנגד, בנוסעו בכביש בו אירעה התאונה , ראה בוודאי , או שהיה עליו לראות את רכבו של התובע חונה בצד הדרך, וגם לראות את הנהג שעה שהוא נכנס לרכב או נמצא בסביבתו. חובה עליו היתה לצפות אפשרות פתיחת הדלת, או לראותה פתוחה – אם אכן היתה פתוחה כגרסת עד התביעה , ולהתרחק מדופן שמאל של הרכב .

על פי עדותו של עד התביעה , רכבו של הנתבע " בא ולקח לי את הדלת" משמע שהדלת נתלשה לכיוון קדימה , ולא נטרקה על גוף הרכב כתוצאה מהפגיעה . זאת ללמדך כי הדלת היתה פתוחה לכדי כ 45 מעולת. שכן בפתיחה כזו של 45 מעלות או יותר, כוח המופעל על הדלת מאחור, דוחף אותה קדימה לכיוון חזית הרכב, פתיחה של פחות מכך , ופגיעה בדלת תחזיר אותה לכיוון גוף הרכב .

בפתיחה של הדלת של רכב התובעת כדי 45 מעלות בערך, מביאה את המסגרת החיצונית של הדלת למרחק של 50-60 ס"מ מגוף הרכב .

העובדה כי נוצר מגע בין דופן ימין של רכב הנתבע למסגרת החיצונית של דלת רכב התובעת, מעידה על כך כי הנתבע נסע משמאל לרכב התובע במרחק שהוא פחות מ 50 ס"מ . בכך לטעמי הנתבע התרשל .

הייתי מחלקת את האחריות בין שני הנהגים 70 % על נהג התובע , ו 30% על הנתבע .

באי כוח הצדדים הודיעו כי יש הסכמה ביניהם לעניין גובה הנזק, בכל אחד מן הרכבים . כך

ברכב התובע נזק (100%) 4251 ₪

ברכב הנתבע נזק (100%) 10619 ₪ .